הרב ג׳וני סולומון, אבן שמואל
יש לי זכות גדולה להצטרף ליותר מששים רבנים ורבניות, כחלק מפרויקט חינוכי של גיור כהלכה, כדי לדבר על מצוות "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" (דברים י:יט) הנמנית כאחת מתרי"ג מצוות.
העובדה שיש צורך להתייחס למצווה זו, מצביעה על כך שיש איזשהו רפיון ביחס כלפי מצווה זו, וייתכן מאוד שישנם יהודים שלא אוהבים גרים מסויימים. אבל איך זה יכול להיות?
כדי להתחיל לענות על שאלה זו עלינו ללמוד את דברי הרמב"ם בספר המצוות שלו:
"והמצוה הר"ז היא שצונו לאהוב את הגרים והוא אמרו יתברך "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" (דברים י:יט), ואף על פי שהיה נכלל בזה עם ישראל באמרו "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט:יח), לפי שזה הגר גר צדק, אבל בעבור שנכנס בתורתנו הוסיף לו האל אהבה וייחד לו מצוה נוספת…"
במבט ראשון נראה שהרמב"ם רוצה ללמד אותנו כי יש מצוה לאהוב את כל הגרים – שהוא מתאר כ"גרי צדק" – לא רק משום שהם חלק מהעם היהודי ולכן יש צורך לאהוב אותם על סמך "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", אלא גם משום שהם גרים בעם ישראל ולכן יש מצות מיוחדת לאהוב אותם על סמך "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר".
אבל, אם נסתכל יותר בתוך דברי הרמב"ם, נראה שהוא מלמד אותנו משהו יותר רדיקלי, שיש כמה גרים שאנחנו לא צריכים לאהוב. אך כדי להבין כיצד ניתן להסיק מסקנה כזו, עלינו לבחון את משמעות המונח "גר צדק".
באופן כללי מובן כי המונח "גר צדק" משמש ניגוד למונח "גר תושב". עם זאת, כפי שמסביר הרב סולובייצ'יק, השימוש של רמב"ם במונח זה מתכוון להבדיל בין שני סוגים של גרים: אלה שנחשבים כ"גר צדק", לבין אלה שאינם. לפי הרב סולובייצ'יק, ניתן להסיק הבחנה זו מדברי הרמב"ם עצמו (הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה יד):
"כשיבא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא להכנס לדת, ואם איש הוא בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית, ואם אשה היא בודקין שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל, אם לא נמצא להם עילה מודיעין אותן כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה …אם קבלו ולא פירשו וראו אותן שחזרו מאהבה מקבלים אותן שנאמר "וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ" (רות א:יח)."
מדברי הרמב"ם אנחנו לומדים שמי שמתגייר בלי שום מניע מושווה לרות, שנחשבת כדוגמה האולטימטיבית לגר שהתגייר מכל הסיבות הנכונות. ואז, הרמב"ם ממשיך בהלכה הבאה…
"לפיכך לא קבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה, בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה והגדולה שהיו בה ישראל חזרו, שכל החוזר מן העכו"ם בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי הצדק, ואעפ"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו ב"ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותן אחר שטבלו מכ"מ ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם."
מזה לומדים שבניגוד לסוג הגרים המתוארים בהלכה הקודמת, יש עוד סוג של גרים המבקשים להתגייר ליהודים בגלל מניעים נסתרים ולכן אינם נחשבים כ"גרי צדק".
על בסיס הבחנה זו, הרב סולובייצ'יק מסביר שישנן שתי קטגוריות של גיור: "גר צדק" ו"גר בעלמא", הנבדלות זו מזו, בין היתר, במצוות וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר. כמו שהוא אומר (רשימות שיעורים – יבמות מה.):
'ואיכא נפ״מ לדינא בין גר בעלמא לגר צדק וזוהי כוונת הרמב״ם במה שכתב ״חוששין להם ולא מקרבין אותן״ ר״ל דלכתחילה אין נושאין גר שהוא גר בעלמא דנתגייר לשם דבר אחר. ועוד נראה דמצות אהבת הגר וכדומה חלין רק בנוגע לגר צדק ולא בגר בעלמא. וזוהי נמי כוונת הרמב״ם במה שכתב ״ולא מקרבין אותן״, כלומר שלא חל בנוגע לגר בעלמא המצוות המיוחדות דאהבת הגר ולהחיתו וכו׳'.
לפי הרב סולובייצ'יק, יש ערך לשמירת מרחק מהמתגיירים ממניעים נסתרים, ובנוסף לכך, אנחנו לא נדרשים לאהוב אותם, לא כחברי העם היהודי (וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ), ולא כגרים לעם ישראל (וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר).
כיום ישנם אנשים רבים שנראים כאילו הם מחזיקים בדעתו של הרמב"ם וכפי הבנתו של הרב סולובייצ'יק, ומבדילים בין גרים הנחשבים "גרי צדק"- אותם הם מכבדים, אוהבים, ומקרבים אותם לקהילה, לבין גרים הנחשבים "גרים בעלמא"- אותם הם מרחיקים, מתייחסים אליהם בספקנות, ופשוט לא מקבלים אותם באהבה. עם זאת, כשם שהרב סולובייצ'יק נתן את הבחנתו מקריאה מדויקת של הרמב"ם, גם אנחנו צריכים לקרוא את הרמב"ם בדייקנות. ואם נעשה כן, נסיק כי הגוף היחיד שהוסמך לשאול האם גר ספציפי הוא "גר בעלמא" היה בית הדין הגדול – כלומר הסנהדרין.
כיום אין לנו סנהדרין, וכתוצאה מכך, אין לאף אחד מאיתנו את ה"זכות" להניח שגר מסוים אינו אלא "גר צדק", ואף אחד מאיתנו אינו פטור מקיום חוק התורה של "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" כלפי כל גר. ואם יש יהודים שלא אוהבים גרים כלשהם – הם פשוט אינם יהודים טובים.